ערב סיום של מחלקת הנוער בכדורסל ברעננה.  בפעם הראשונה בחיי  אני יושב באירוע שכזה . בקרוב אתחיל את דרכי כמאמן כדורסל לילדים ואני כבר בן 38. אני מביט בקהל הרב שהתאסף ועיניי קולטות ילד קטן ונרגש שיושב ליד אימו . בסוף הערב, איש גבה קומה עולה לנאום . הוא מספר על   הילד שלו בן השש , ילד עם לקויות תקשורת ועל השינוי שחל בו בזכות  בחור אחד, שחקן ממחלקת הנוער,  בוגר משנותיו ועם לב זהב.  אותו בחור  אימץ את הילד שלו וטיפח אותו דרך הכדורסל ובעיקר דרך הנתינה והאהבה האינסופית שלו אליו . אט אט מתברר שהאיש גבה הקומה הוא אביו של הילד שיושב לימיני . האב סיים במשפט אחד שגרם לכולם להזיל דמעה: הוא פנה לאותו בחור ואמר לו שהוא שינה חיים של ילד, משהו שלא כולם יכולים להגיד. הסיפור מרגש מאוד והקהל מוחה דמעה ומוחא כפיים.   אני מציץ  בילד המקסים  הזה  שוב ומתפלל בתוכי שיתמזל מזלי ושאוכל לפגוש אותו ולתרום במשהו ושגם אני אצליח לשנות משהו בחיים שלו.

שלושה חודשים אחרי, אימון ראשון שלי בחיים, מגרש אספלט, 27 ילדים בני 6 עומדים מולי נרגשים ואני מתרגש לא פחות מהם , מה לעזאזל אני עושה איתם . נכון, אני בוגר וינגייט אבל מי הכין אותי לזאטוטים האלו ?. את  החצי הראשון של האימון אני עובר בסדר,  יש לי  מעט כדורים  ובעיקר הרבה ילדים מתרוצצים, קופצים ושמחים. בבת אחת השמחה מתחלפת בדאגה כי אחד הילדים קיבל מכה בפנים  ומדמם , אני ניגש אליו והוא בוכה . הוא נראה לי מוכר ואני לא מצליח לזכור מהיכן ,  אני מרגיע אותו , מביט בו מקרוב שוטף את פניו ומתקשר לאימו . ברגע הזה השתנו חיי, בשיחה הזו הבנתי את המשמעות האמיתית של מי אני . אימו של הילד מספרת לי עליו ואז  האסימונים נופלים,  זהו הילד שהתפללתי שאפגוש, אני מבקש את רשותה לאמן אותו באופן התנדבותי.   הקשר בינינו הלך והעמיק ובזכותו אני נמצא היכן שאני. הבנתי שאני יכול ורוצה לעזור לילדים, אני יכול להצמיח מחדש התחלות של ילדים והוריהם לשיפור איכות חייהם וליצירת משפחות  מקושרות ואוהבות . הילד אגב משחק היום כשחקן מקצועי במחלקת הנוער של עיריית רעננה...