הגישה הנוירו-התפתחותית-תפקודית (NFDA)
פתרון יעיל להפרעות קשב וריכוז, ליקויי למידה, בעיות חברתיות והתנהגותיות – ילדים ומתבגרים
מהי הגישה הנוירו-התפתחותית-תיפקודית?
גישת NDFA, הנוירו-התפתחותית-תיפקודית, בנויה משני מרכיבים עיקריים:
-
המרכיב ההתפתחותי
-
מרכיב המוח הפלסטי
המרכיב ההתפתחותי
הנחת היסוד של מרכיב זה היא שילד שגודל נמצא בהתפתחות מתמדת, דינאמית, בתנועה וכל הזמן משתנה. תפקודים שונים מתפתחים על בסיס התנסויות, ובתנאי סביבה משתנים. הגישה ההתפתחותית בודקת את בסיס היכולות לתיפקוד, ממה הן בנויות, ומה מכשיל אותן. כשל יחיד בתיפקוד התפתחותי יכול להוות גורם מפריע להתפתחות תיפקודית ברמה גבוהה יותר. לכן חשוב מאוד למצוא את שורש בעיית ההתפתחות ולטפל בה. הבעייה אינה נמצאת איפה שהיא נראית, אלא איפה שהיא מתפתחת.
יכולות אלו הן לימודיות חברתיות התנהגותיות, והן נבנות שלב אחרי שלב עד להשלמת ההתפתחות של האדם והתיפקוד הבסיסי שלו.
כל פעולה התפתחותית שילד עושה הינה שילוב של הפעלת מערכות שונות בו זמנית בגוף. מערכות אלו צריכות לעבוד בתיאום ולבצע את המשימה. לדוגמא מערכות החושים, השרירים, העצבים, ותהליכים קוגנטיבים לביצוע הפעולה המתאימה. מערכות אלו תלויות אחת בשנייה ופעולה תקינה של ביצוע היא תוצר של שילוב של כולם ללא כשל באחד מהם.
המוח הפלסטי
הנחת היסוד של מרכיב זה היא כי המוח שלנו הוא גמיש. המוח שלנו מאפשר לנו להסתגל לעולמות שונים, לסביבה חדשה ולתיפקודים שונים. למוח שלנו יש את היכולת "להתגמש" ללמוד ולהתפתח על בסיס התנסויות שונות. מבנה המוח משתנה ויוצר מפה מוחית חדשה של תאים וקשרים חדשים בהתאם לאותם התנסויות חשובות בהתפתחות הילד. במידה וקיים חסך בהתנסות קשרים במוח עלולים להתנוון וכתוצאה מכך ההתפתחות התיפקודית של הילד. כאשר אנו עולים על הכשל הבסיסי ההתפתחותי אנחנו מוצאים את אותן התנסויות שמועילות לשיפור והתפתחות התיפקוד של אותו הילד באותו הכשל הרלוונטי.
איך נוכל להבין כיצד נוצרות בעיות התפתחותיות תיפקודיות?
מפתח זהב חשוב מאין כמוה בגישה הנוריו התפתחותית תיפקודית הוא להבין את מנגנון הויסות התחושתי. מנגנון זה מהווה חלק ממערכת הקשב, ומאפיין את ויסות התחושה של הילד במערכות החושים השונות. מערכות אלו רבות ומגוונות ואינן מסתיימות רק בחמשת החושים שכולנו מכירים. קיימות מערכות חושים נוספות כגון המערכת הויסטיבולרית, מערכת התחושה המגעית – הפרופריוציבטיבית ואף המערכות התחושתיות של חום או קור ועוד מערכות שונות.
התחושה מחברת אותנו לסביבה שלנו ולגוף שלנו, והיא זו שמאפשרת לנו להכיר את הסביבה שלנו ואת הגוף שלנו.
האם כל אחד מאיתנו חש תחושות באותו האופן?
התשובה היא לא !!! עיקרון הזהב נוסף הוא שכל אדם חש באופן שונה את הסביבה ולכן תגובותיו והתנהגותו יהיו שונות מאדם אחר.
אם נבין כיצד הילד חש את סביבתו נבין טוב יותר את סיבת ההתנהגות של אותו הילד. אנו קולטים בכל מערכות החושים שלנו סדר גודל של שלושה מיליארד גירויים בכל שנייה, ומנגנון וויסות החושים צריך לווסת אותם על מנת שנוכל להגיב ולתפקד בהתאם.
גירויים תחושתיים מווסתים חיוניים למוח שלנו כמקור אנרגיה, אם אנחנו לא מקבלים את אותו מקור אנרגטי תקין, אנחנו לא מפעילים את אותה הפעולה הנדרשת לתיפקוד תקין. ברגע שאספקת האנרגיה הזו למוח איננה יעילה בקרב ילד שאינו מווסת נכון את חושיו ודחפיו, הוא אינו יכול לעבד במוח שלו למידה גבוהה והדחפים שלו "שולטים" בו.
כשהויסות אינו תקין אצל אותו הילד, הוא יחוש בגירוי חושי או בעוצמה גדולה מידי או שהוא יהיה בחסר והוא לא ירגיש אותו מספיק.
רגישות יתר תחושתית – עוצמה גדולה מידי של התחושה והגירוי שתגרום למגננה ולהמנעות. לדוגמא ילד שסובל מרגישות יתר שמיעתית יוסח מכל רחש וגירוי שכזה ימנע ממנו להיות קשוב ומרוכז לאורך זמן.
רגישות חסר תחושתית – תחושה שאינה מועברת ומספיקה, יגרום לחיפוש התחושה החסרה והעצמתה. לדוגמא ילד שסובל מחסר ברגישות המגעית הפרופריוציפטיבי, יחפש את המגע העמוק ויחשב "כאלים".
ייתכן מצב של שילוב של שתי הרגישויות, והילד ימנע או יחפש את אותם גירויים בהתאם. בעזרת תירגול סנסו מוטורי שיותאם באופן ממוקד לכשל ההתפתחותי תיפקודי, נוכל לשפר ולקדם את תיפקודיו של אותו הילד. הן בתהליך הלמידה הגבוה, והן בפן החברתי התנהגותי ( פיאז'ה ). כשאנו מצליחים לפתח תאים חדשים במוח שלנו דרך תירגול סנסו מוטורי אנו יוצרים התפתחות תיפקודית חדשה תוך כדי הסתגלות המוח הגמיש לפעילות האנרגטית שיוצרת וויסות מאוזן למנגנון התחושתי שלנו.
הגישה הנוירו-התפתחותית-תפקודית נותנת מענה שלם כשמדובר על בעיות קשב וריכוז, היפראקטיביות, ליקויי למידה שונים, בעיות חברתיות, התנהגותיות והתפתחותיות, באמצעות תרגילים פיזיים ללא שימוש בתרופות.
-
מפתח הגישה הנוירו-התפתחותית-תפקודית (NDFA), הינו מורי ורבי , רמי כץ, פסיכולוג בכיר. גישה זו מיושמת בהצלחה במאות גנים ובבתי ספר, תוך כדי פיקוח של משרד החינוך.