מאמרים מקצועיים

קשיים חברתיים 

כותבת המאמר: גלית דקל - פסיכולוגית חינוכית בכירה

 

מהן מיומנויות חברתיות?

מיומנויות חברתיות אלו אותם כישורים ויכולות המאפשרים התנהגות חברתית הולמת.

התנהגות חברתית הולמת מתבטאת ביכולתו של האחד למלא אחר ציפיות החברה, לבנות קשרים חברתיים עם בני גילו, להסתגל לדרישות המציאות ולקבל החלטות בהקשרים רגשיים, אישיים חברתיים וערכיים.

 

מיומנויות חברתיות באות לידי ביטוי באופנים שונים:

• יוזמה ועשיית מאמץ להיות בחברת ילדים אחרים כך שמיומנויות חברתיות שונות תבואנה לידי ביטוי.

• יכולת לשתף פעולה – התנהגות זו כוללת הצעת עזרה  לאחרים וקבלת עזרה, התחלקות, ביצוע משימות לפי תור והיכולת להתפשר.

• כישורי שיחה – היכולת להקשיב לחבר ולהבין למה הוא התכוון, דיבור ברור ומובן שיכול להעביר מסר ברור ומדויק.

• היכולת להבין כיצד אחרים מרגישים, להבין שלאחר ישנם רגשות ולעמוד על טיבם כדי שניתן יהיה להתחשב בהם. 

• היכולת להביע רגשות חיוביים ושליליים באופן מותאם כך שהאחרים יוכלו להבין אותי.

• היכולת להביע את עמדה.

• היכולת לקבל מרות ולהישמע לבקשות/דרישות האחר.

• היכולת לקבל את הכללים והחוקים של הקבוצה/המשחק.

• היכולת לווסת בין הצרכים שלך לצרכים של האחר.

• היכולת לשאת תסכול/הפסד.

 

מיומנויות חברתיות נרכשות לאורך החיים המוקדמים בהתאם לשלבי ההתפתחות השונים:

שלבים בהתפתחות חברתית (מתוך "פסיכיאטריה של הילד והמתבגר" בעריכת פרופ' שמואל טיאנו)

 

ההתפתחות החברתית למעשה, מתחילה להתפתח  מרגע הלידה. התינוק תלוי במבוגר וזקוק לו למילוי צרכיו כדי להתקיים. מערכת היחסים של התינוק עם אימו  והגורמים הנוספים המטפלים בו, מהווה את הבסיס להתפתחות הרגשית והחברתית שלו. אומנם בשבועות הראשונים לחייו התינוק אינו מבחין בינו לבין אימו ותופס אותם כיחידה אחת, אולם עפ"י אריקסון, האיזון בין קשייו של התינוק עם סביבתו לבין העונג שהוא מפיק ממנה בגיל זה תקבע את עמדתו לעתיד לגבי העולם – אמון או אי אמון. בשלב זה מתפתחת יכולתו של היילוד לקבל מהזולת ולהישען על אלה שמסביבו. זה יהיה הבסיס להתפתחות הביטחון העצמי בעתידו של התינוק. תיאורטיקנים רבים (ביניהם: פרויד, מ.קליין, ויניקוט), טענו כי הצורך האנושי ליצירת קשרים בינאישיים הינו מולד. צורך אשר מתפתח וחשיבותו הולכת וגדלה. בתקופה שבין גיל חודשיים לשנה, במקביל להתפתחות המוטורית, מתחילה להתפתח גם אינטראקציה עם הדמויות המשמעותיות. התינוק יוצר קשר עין ומופיע החיוך החברתי הראשון.

 

בגיל חצי שנה ניכרת אצל התינוק תחושת הפרדה ברורה בינו לבין סביבתו, ובינה לבין האחרים. כעת הוא תופס שיש משהו אחר מחוצה לו, שעליו הוא יכול להשפיע באמצעות התנהגותו. לנוכח זר הוא יבכה, יישאר מסויג או יתכווץ, כביטוי של תגובת חרדה. הוא מגיב למשחק החברתי "קוקו" תוך שהוא נהנה לגלות את עצמו בעיני האחרים וכן מגיב לתחילת יחסי "קח ותן", בהתפתחות השפה בשלב זה מתחיל להיווצר דו-שיח תקשורתי של קולות והגהים ומתפתחת היכולת לנטילת תור בקשר. חוויית האמון מתפתחת לנוכח יחסי הגומלין המתפתחים והלמידה שהוא יכול לתת אמון ולסמוך גם על כשריו שלו ולא רק של האחרים.

 

בין גיל שנה לשלוש הילד נמצא בשלב ההתפתחותי השני עפ"י אריקסון, שהוא אוטונומיה לעומת בושה וספקנות.  מבחינה התפתחותית לשלב זה אופיינית בשלותה של מערכת השרירים של השלד ושל הסוגרים. הילד מתחיל לקלוט את היותו נפרד ועצמאי. האני מתחיל לתקשר עם הסביבה על בסיס משמעת, בעיקר עם ההורים, סביב עניין הניקיון (גמילה). פיתרון מוצלח של המשבר מניח את היסודות ליכולת בשלה להשתלבות ולהבעה עצמית, וכן מקנה לילד את יכולתו לכבד את האוטונומיה של הזולת, לשמור על שליטה עצמית בלא פגיעה בערך העצמי ולהעניק לאחרים תמורה. בגיל זה אין עדיין התעניינות במשחק משותף עם בני אותו גיל אלא עם מבוגרים בלבד. הילד יכול לשחק (עם הצעצוע/ החפץ) גם לבדו או ליד האחרים. משחק החיקוי נפוץ בשלב זה, הילדים רואים וקולטים ומחקים את סביבתם, (מבוגרים, אחים גדולים). משחקי החיקוי מפתחים יכולות של תאום, תחושת אינטימיות והנאה ממשחק משותף. ילדים שישחקו אחד ליד השני השלב זה, יהנו מלעשות ולשחק באותם דברים בו- זמנית.

 

בין גיל 3-5 , תקופת גן הילדים, הילד נע מהמשחק (צעצוע) לקראת מפגש עם ילדים אחרים. לפי אריקסון, הילד נמצא בשלב היוזמה לעומת אשמה. הילד בודק את גבולות יכולתו, מעורר תשומת לב באמצעות דיבור ובאמצעים פיזיים. הוא חודר אל הבלתי ידוע מתוך סקרנות. בשלב זה יש משמעות גבוהה מאוד לדרגת החופש שתינתן לילד לשחק ולפתח את סקרנותו ודמיונו, גם בשטח המשחק וגם בשטח המיני. בשלב זה הילד קשוב לערכים של ההורים ולאיסורים שהם מציבים. איסורים מציאותיים, מאוזנים ושקולים יביאו לאני בשל ומאוזן, בעוד איסורים שרבים וביקורת תתפתח לנוקשות ו תחושות אשמה. בתקופה זו הילד נהנה ממשחק בקבוצות קטנות. המשחקים בד"כ מחקים מצבים מחיי היומיום – משחקי אבא-אמא, רופא-חולה וכד'. המשחק מלווה במשחקי דמיון ובחלוקת תפקידים בין המשתתפים. תפיסתו של הילד היא עדיין אגוצנטרית ולכן החוקים והכללים למשחק נקבעים ע"י הילד וקשה לו לעמוד באופן קבוע בחוקי המשחק.

 

בין גיל 6 – 11 – תקופת ביה"ס היסודי, נמצא הילד לפי אריקסון בשלב ההתפתחותי הרביעי הנקרא יצירה לעומת נחיתות. בשלב זה עובר הילד משלב הדמיון והמשחק לכניסתו הראשונה אל עולם המבוגרים. גיל זה הוא גיל המעבר משלב "האני" לשלב "אנחנו", ממסגרת חוקי המשפחה הבלעדיים למסגרת חוקי החברה המשותפים. הילד הולך לביה"ס, רוכש מיומנויות ומכשיר את עצמו לקראת המקום שיתפוס לאחר מכן בחברה. הילד לומד לחיות כחלק מחברה, שיש לה חוקי משחק זהים לכל המשתתפים. אם עד עתה שיחק הילד לפי החוקים המשתלמים לו, כעת הוא מקבל על עצמו את השוויוניות. דרך הציונים לומד הילד מהי משמעותם של שכר ועונש והספק עבודה. הוא לומד את ההנאה שבעבודה וזוכה בהטבות תמורת התמדה. זהו שלב של היצירה הלא פורמאלית, וילדים מתחילים לבטא את כישרונותיהם בתחומים שונים. המשחק בגיל זה משתנה באופיו בהתאם למין, שכן בתקופה זו מודגשים ביותר הבדלי המינים והיחסים הם בעיקרם חד- מיניים. הזמן החופשי מוקדש בעיקרו לחוגים יצירתיים, ספורט, ריקוד ונגינה. עפ"י רוב הבנים בוחרים יותר במשחקי תנועה מחוץ לבית בעוד הבנות בוחרות בפעילויות יותר ביתיות. שני המינים נמשכים לאספנות ועוסקים במשחקי החברה הנפוצים (משחקי לוח). מתחילה קריאה ספונטנית, בעיקר של סיפורי עלילות וסיפורי מסע.

 

אומנם כולנו עוברים שלבי התפתחות זהים, אולם יש לזכור שכ"א מאיתנו נולד עם מאפייני אישיות שונים ועם טמפרמנט שונה, אשר משפיעים על הקצב ועל הצורך שלנו באינטראקציה חברתית. ישנם ילדים שמגיל צעיר מגלים צורך חברתי רב, לעומתם אחרים שצורך זה עולה רק בביה"ס היסודי ואפילו בתחילת גיל ההתבגרות. ישנם ילדים שיסתפקו בחבר או שניים, לעומת אחרים שנמצא אותם תמיד בחבורות. יש שנצמדים לחבר לאורך תקופה ארוכה ויש אשר מחליפים חברים בשלבים שונים של ההתפתחות. כמובן, שיש לקחת בחשבון שסביבת המגורים של הילד אף היא משפיעה על אופי ההתחברויות. קיים הבדל מהותי בין סגנון החברויות בעיר לסגנון החברויות במושב, שם מלכתחילה יכולת הבחירה מצומצמת. כהורים רובנו דואגים כאשר הילד יושב בבית ונמנע מלהיפגש עם חברים. במקרה זה עלינו לשים לב האם הוא אכן נמנע או שיש לו צורך להיות עם עצמו תוך שהוא משקיע את הזמן בפיתוח כישוריו. בעידן המודרני אני מוצאת ילדים רבים אשר משלבים בין הנאתם מהמחשב לבין קשרים חברתיים ומנהלים אינטראקציות באמצעות מדיה זו. אומנם, לא היינו רוצים שיסתפקו רק בקשרים מסוג זה, אך חשוב להבין שזה חלק מהתרבות של ימינו. בה במידה, עלינו גם לשים לב לאותם ילדים הנמצאים בקצה השני של הרצף וזקוקים כל הזמן לחברים. אלו אותם ילדים שנראים לכאורה ללא קשיים חברתיים, אך לעיתים הצורך הבלתי נלאה בחברה מהווה גורם הסוואה למצוקה רגשית עימה הם לא רוצים להיפגש. הם דואגים לא להיות לבד עם עצמם, ולו לזמן קצר.

כשאנו מתבוננים בסגנון החברתי של ילדינו חשוב שנשים לב להתנהלותם מול האחרים, אך בד בבד שננסה להיות קשובים גם לצורך ולמניעים שעומדים מאחורי הבחירות ההתנהגותיות. כמו גם, לשינויים ההתנהגותיים המתרחשים בין סיטואציות חברתיות שונות.

 

 

הגורמים העומדים מאחורי קשיים חברתיים יכולים להיות שונים: לעיתים אלו קשיים מצביים שמתעוררים סביב שינויים כמו מעבר דירה, שינוי המארג החברתי בעקבות כניסה של ילד חדש לכיתה, אירוע משפחתי או חברתי אשר משפיע על הכוחות לתקופת זמן וכד'. לעיתים אלו קשיים אשר תואמים לשלב ההתפתחותי. לדוגמא, במהלך שנות עבודתי, שמתי לב שבנות בכיתות ד'-ה', מרבות לנהל מאבקי כוח ביניהן, מה שמשפיע על האווירה החברתית  הכללית בכיתה.

 

מה עוד מעכב התפתחות של מיומנויות חברתיות?

1. לקויות פיזיות – ילדים הסובלים מלקויות פיזיות כמו בעיות שמיעה, קשיי ראייה, סרבול מוטורי עשויים להתקשות בהשתלבות חברתית וברכישת מיומנויות חברתיות כמצופה. הם לא תמיד ערניים וקשובים לכל הגירויים השמיעתיים ו/או החזותיים שמעורבים באינטראקציה בינאישית ועל כן עלולים להבין ולפרש מצבים לא נכון. לעיתים קרובות הלקות הפיזית פוגעת בדימויים העצמי ובביטחון ולכן הם פחות מתנסים ומעיזים להתמודד בפעילויות של בני גילם. לעיתים בשל מגבלותיהם הם פשוט אינם מסוגלים להתמודדות שוות ערך ולכן נתקעים בשלב התפתחותי נמוך יותר מבחינה חברתית.

2. עיכוב התפתחותי -  עיכובים בהתפתחות המוטורית ובהתפתחות השפה עלולים אף הם לעכב התפתחות חברתית ורכישה של מיומנויות חברתיות . ילדים ששפתם מצומצמת או שדיבורם אינו ברור מתקשים לבטא את עצמם ואת רגשותיהם. הם נוהגים להביע את עצמם בהתנהגות. חווים את האחרים כלא מבינים אותם וכתוצאה מחוויות התסכול המצטברות מתקשים לרכוש מיומנויות חברתיות יעילות. קשיים התפתחותיים משמעותיים יותר הם אותם קשיים הנמצאים על הרצף של הפרעות תקשורת נרחבות, בתוכם נכלל האוטיזם בקצה האחד והאספרגר בקצה האחרי. אלו אותם ילדים שמתקשים לתקשר עם הסביבה הן ברמה המילולית והן ברמה הבלתי מילולית. הם אינם קולטים את האחר ומתקשים בביטוי רגשי. אלו זקוקים לסיוע טיפולי רב תחומי.

3. לקויות למידה – קשיים בתפקודים לימודיים עשויים גם כן להיות בעלי השלכה על מיומנויות חברתיות. הזכרנו קשיים שפתיים הפוגעים בתקשורת והבעה. קשיים בתפיסה המרחבית הם גם בעלי השלכה על היכולת לתפוס ולהבין סיטואציות חברתיות מורכבות.

קשיים בויסות תחושתי מעוררים רגישות רבה לגירויים סביבתיים ולתגובתיות יתר, אשר לעיתים אינה מותאמת לסיטואציה. למשל: ילד שנגעו בו קלות וחווה זאת כמכה ולכן מגיב באלימות, או ילד שמגיב בעוצמה לילד אחר מכיוון שההוא חדר למרחב שלו. קשיים בקשב וריכוז שמאופיינים בסף תסכול נמוך, אימפולסיביות, תנועתיות ומוסחות עפ"י רוב משפיעים גם כן על מערכת היחסים החברתית של הילד. ילד שמתקשה בשליטה עצמית עלול למצוא עצמו מעורב בתקריות חוזרות ונשנות עם בני גילו. ככלל קשיים בתפקוד הלימודי הפוגעים בהישגים, משליכים גם על הדימוי העצמי והביטחון ומכאן שגם על הצד החברתי.

4. קשיים רגשיים  - קשיים רגשיים שאינם על רקע לקויות פיזיות או לקויות למידה, הם עפ"י רוב תוצאה של חוויות משבריות אשר פגעו באמון ובביטחון העצמי. אובדן בגיל צעיר, גירושין של הורים, חוסר תפקוד הורי בשל מחלה או קושי אחר, נחווים כנטישה ופוגעים בתחושת האמון הבסיסי של הילד באחרים. לעיתים משברים נורמטיביים, כמו לידת אח או מעבר מקום מגורים עלולים להשפיע על חווייתו הרגשית של הילד ועל תפקודו.הילד נסוג ונמנע ואינו רוכש מיומנויות חברתיות התואמות את בני גילו. לעיתים יש ניסיון לפצות על חוויה של חסך דרך תפיסה של מקום מרכזי בקרב קבוצת בני הגיל. אומנם במקרה זה לא נצפה בהתנהגות הימנעותית אולם, יתכן ודרכו של הילד לתפוס את מקומו תגרום לדחייתו ע"י האחרים ובכך תשוחזר חוויית הנטישה.

 

איתותים

כהורים רובנו דואגים כאשר הילד יושב בבית ונמנע מלהיפגש עם חברים. במקרה זה עלינו לשים לב האם הוא אכן נמנע או שיש לו צורך להיות עם עצמו תוך שהוא משקיע את הזמן בפיתוח כישוריו. בעידן המודרני אני מוצאת ילדים רבים אשר משלבים בין הנאתם מהמחשב לבין קשרים חברתיים ומנהלים אינטראקציות באמצעות מדיה זו. אומנם, לא היינו רוצים שיסתפקו רק בקשרים מסוג זה, אך חשוב להבין שזה חלק מהתרבות של ימינו. בה במידה, עלינו גם לשים לב לאותם ילדים הנמצאים בקצה השני של הרצף וזקוקים כל הזמן לחברים. אלו אותם ילדים שנראים לכאורה ללא קשיים חברתיים, אך לעיתים הצורך הבלתי נלאה בחברה מהווה גורם הסוואה למצוקה רגשית עימה הם לא רוצים להיפגש. הם דואגים לא להיות לבד עם עצמם, ולו לזמן קצר.                              

 

כשאנו מתבוננים בסגנון החברתי של ילדינו חשוב שנשים לב להתנהלותם מול האחרים, אך בד בבד שננסה להיות קשובים גם לצורך ולמניעים שעומדים מאחורי הבחירות ההתנהגותיות. כמו גם, לשינויים ההתנהגותיים המתרחשים בין סיטואציות חברתיות שונות. מה מעורר דאגה?

1. הימנעות מפעילויות כיתתיות וחברתיות לאורך זמן.

2. ריבוי של קונפליקטים חברתיים המשפיעים על התפקוד היומיומי.

3. הסתגרות המלווה הדכדוך, עצבות וחוסר תקשורת עם הסביבה.

4. תלותיות רבה בהורים באופן שאינו תואם את הגיל או חוסר התמודדות עצמאית עם מצבים חברתיים ביומיום.

5. התדרדרות מתמשכת בתפקוד הלימודי ולא על רקע לקויות למידה.

6. כשהילד חוזר ואומר פעמים רבות "משעמם לי".

7. בעיות התנהגות ומשמעת בביה"ס.

 

איך אנו כהורים יכולים לעזור לילדינו כאשר הוא נתקל בקשיים חברתיים?

א. התבוננות והקשבה

ב. מתן מרחב לביטוי רגשי ועזרה לילד בשיקוף והמללת המציאות והרגשות.

ג. החלפת זוג המשקפיים – האם ניתן להבין את המצב מנקודת מבט אחרת?

ד. חיפוש משותף אחר פתרונות אפשריים.

ה. תרגול דרך משחקי תפקיד.

ו. תיווך ו- MODELING בזמן "אמת", במצבים חברתיים בסביבה הבטוחה לילד (הבית).

ז. יצירת סיטואציות חברתיות מזמנות ליצירת קשרים חברתיים, הרשמה לחוגים והשתתפות בפעילויות מתאימות. (יציאה עם הילד לגן/ מגרש משחקים).

מתי יש צורך לפנות לסיוע מקצועי?

 

כאשר ישנם קשיים חברתיים מתמשכים ואנו כהורים מתקשים לסייע לילדינו,  עומדת לפנינו האפשרות לפנות להתייעצות ולהדרכה. לעיתים הדרכת הורים עשויה לסייע לכם לעזור לילדיכם. במקרים מורכבים יותר יש לשקול התערבות טיפולית פרטנית ו/או קבוצתית. בכל מקרה נכון להעריך את המצב הרגשי והחברתי של הילד על מנת להתאים לו את דרך הטיפול המתאימה ביותר. במקרים בהם המצב הרגשי של הילד הוא כזה אשר רוב תשומת ליבו מופנית פנימה לתכנים ורגשות אישיים, הילד מתקשה לראות ולהיות פנוי לאחר ואין לו את המשאבים הנדרשים על מנת ליצור קשרים חברתיים ולהתחלק עם ילדים אחרים בתשומת ליבו של המנחה, מומלץ להתחיל בטיפול פרטני. כמו גם במצב בו הילד סובל מבעיות התנהגות חמורות העלולות לפגוע בתפקודה של הקבוצה כולה.

 

עבודה קבוצתית מומלצת:

א. כאשר הילד סגור ומופנם ומתקשה ליזום קשרים חברתיים.

ב. כאשר נראה שלילד קשיים בהבנה של מצבים חברתיים ומפרש אותם בדרך סובייקטיבית שאינה תואמת מציאות או שחסרות לו מיומנויות של תקשורת בינאישית.

ג. כאשר הילד מרגיש לא מקובל, לא רצוי, או לא אהוב ע"י חברת בני גילו.

ד. כאשר הילד מתקשה להשתלב בפעילויות משחקיות וחברתיות עם בני גילו ואינו מצליח לקבל על עצמו את הכללים והחוקים של החברה.

ה. כאשר הילד מתקשה בפתרון בעיות חברתיות באופן יעיל.

הפעילות הקבוצתית מהווה סימולציה לעולם האמיתי בחוץ. במפגשים אלו הילדים מגלים שאינם לבד ויש עוד ילדים החולקים קשיים הדומים לשלהם. עצם הגילוי מעודד ומחזק. נוצרת קבוצת שייכות כאשר תחושה זו לכשעצמה הינה סוג של צורך חברתי מולד. בפעילות הקבוצתית ניתנת הזדמנות לנטילת יוזמה ולעזרה לאחרים, מה שמעצים ומסייע בבניית דימוי עצמי חיובי.

 

המטרות של הפעילות הקבוצתית:

• להקנות לילדים כישורי חיים באמצעות מיומנויות של הקשבה ושיתוף פעולה תוך מתן כבוד אחד לרעהו.

• לפתח אצל כל אחד מהם את היכולת להקשיב לרגשותיו, מחשבותיו והאופן שאלו משפיעים על התנהגותו.

• לסייע לילד לאתר את מקומו אל מול האחרים בני גילו.

• ללמד אותו להקשיב ולחוש את צרכי האחרים הסובבים אותו.

• לאפשר ביטוי עצמי תוך התחשבות באחרים.

• להקנות כלים לפתרון קונפליקטים.